אמביוולנטיות (דו ערכיות), היא יכולת האדם לחוות בו זמנית או להכיל עמדות או רגשות המנוגדים זה לזה. בדידות היא פער סובייקטיבי, בין הרצון לקשרים החברתיים, לבין אלו הקיימים בחיינו בצורה ממשית. תחושת הבדידות מתעוררת כאשר הפער ממוטט את יכולת האדם ליצור קשרים. הבדידות נבדלת ממבֹודדּות – העדר קשרים (בצורה אובייקטיבית) עם אחרים. קיימת זיקה בין שני המצבים ואמביוולנטיות עולה, בה אדם יכול לחוש בודד בעודו מוקף אנשים, ומאידך להיות בעל מערכת יחסים משמעותית אחת בלבד ולא לחוש בדידות.
מחקרים מנסים לבסס את הקשר בין בדידות למערכות יחסים מינקות, ואף להתייחס למאפיינים המבשרים על בואה של בדידות בבגרותינו, בעודם נטעו שורשים בתפיסתנו המוקדמת להיקשרות בסיסית במשפחתנו. נמצא כי ילדים שסווגו כבעלי תקשרות לא בטוחה עם הוריהם נטו לתחושת בדידות יתרה בבגרותם והתקשו ביצירת קשרים משמעותיים בשל תחושת הדחייה. הדיון סביב מסקנות אלו העלה את ערך חשיבות היחסים בתא המשפחתי, המשפיעים על המשך חיינו ועל היכולת שלנו כבני אנוש ליצור קשרים בריאים עם הסביבה.
ישנו קשר מובהק בין בדידות ליכולת האדם להיקשרות הנרכשת בראשית דרכינו. שם אנו למדים על האופן בו ניתן לסמוך על אחרים. ישנה משמעות רבה לטיפול הנעשה בצורה רגישה מתוך דאגה לבין טיפול "סיעודי", הנותן מענה לצרכים הפיזיים בעוד צרכים רגשיים נדחקים הצידה או לא מקבלים ביטוי כלל. לימים נראה כי יחסים חסרי רגש יגרמו להימנעות ונסיגה חברתית. אדם דחוי מבלה זמן רב יותר לבד ובשל כך זוכה להזדמנויות מעטות ליצירת קשרים, בעוד הוא זה שזקוק לתמיכה רחבה יותר בשל הנטייה שלו להימנעות הטבועה בו כחותם מינקותו.
בימינו, משפחות רבות נאלצות לחלוק יותר מאשר את שעות הלילה יחד ומגיפת הקורונה מוכיחה עצמה ככזו המחייבת שינוי מערכות יחסים בינינו. אנו למדים מחדש על חשיבות התא המשפחתי, משמעותו ומידת מסוגלותינו לקחת בו חלק כהורה, כילד,כבן זוג או כחבר המשפחה. כחלקים מהתא השלם אנו מחזיקים בתפקיד משמעותי מאוד בתחושותיו הסובייקטיביות הנרכשות באדם. עצב, בדידות ודחייה הן תחושות קשות המצלקות את רוחו של האדם, וללא סביבה מתאימה יובילו בהכרח לקטסטרופות חברתיות וחוסר מסוגלות לשינוי.
אנו חייבים לחרוט על לוחות ליבנו מחדש את חולשותינו וחוזקותינו כמשפחה כמו שלמדתי עם בני ברוך, חייבים להיחשף בפני עצמנו ולהודות עד כמה קשה לנו עכשיו, עד כמה אנו זקוקים איש לרעהו מתוך הבנה כי את סדר העדיפויות בחיינו עלינו ללמוד מחדש. אם נשכיל לעשות זאת יחד ברגישות ותבונה, מתוך ראייה כוללת והתייחסות לצרכי האחר, נצליח לאחות את השסע הנורא שבעבר היה פילוסופי בלבד, וכיום הופך בינינו למלחמה של ממש.