כולנו מודאגים ממה יהיה. אלפי אנשים בכיכר אתמול דרשו מהממשלה בטחון כלכלי ותעסוקתי. בבלפור נבנה מאחז ארעי מאותן הסיבות… אנשים מתהלכים ברחובות לא ידוע לאן. מודאגים אובדי עצות ולא יודעים מה לשאול.
אז מה יקרה איתנו? האם אנחנו מצליחים להסתכל נכון על התמונה הגדולה? האם אנחנו מבינים את שלב ההתפתחות הבא שלנו?
מה שבטוח כרגע, זה שהווירוס לא ייעלם בשנה אפילו שנתיים הקרובות ואנחנו כבר לא נחזור לחיים הקודמים שלנו. המציאות הנוכחית מחייבת אותנו רק ללכת קדימה לתוך שינוי תודעתי וחשיבתי.
לעבור מהעולם החומרי, עולם מירוץ העכברים כמו שאני קוראת לו. מירוץ אחרי עוד חופשה, רכב חדש עוד תיק מעצבים או זוג נעליים והרבה מאוד כמה שרק אפשר חוגים לילדים ג'ודו מחול כדורגל פסנתר גיטרה אומנות שחמט דמקה ובעיקר קריירה במקום בית.
במצב הנוכחי שבו הכוכבת היא הקורונה אנחנו פתאום מחויבים להישאר יותר בבית ולהתחבר למשפחה,לטבע, לעצמנו וגם איש לרעהו.
ולנו זה לא כל כך מסתדר. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים את מה שהיה לנו. את החיים שלנו לפני הקורונה. אבל זה לא מסתדר, הטבע לא נותן לנו הקורונה מסרבת לעזוב.
אז כמו שכבר אמרתי אנחנו חייבים להתחיל ללכת קדימה. חייבים להתחיל למצוא פתרונות כלכליים כי המודלים הקיימים כבר לא רלוונטיים. אנחנו זקוקים לפתרון שיספק לכל אדם בטחון ומחייה בכבוד.
קשה לנו עדיין לעכל ולקבל את הידיעה שכן עסקים יסגרו ענפים שלמים ימחקו וזה לא משנה כמה כסף תזרים הממשלה לאותם עסקים…זמנם תם זה לא יעזור.
פשוט כי זמנם תם ולפנינו שינוי גדול ומהותי שעדיין קשה לקלוט אותו…אף אחד לא מספר לנו על זה לא תשמעו על זה בתוכניות שמשודרות בטלוויזיה.
העסקים החדשים שלהם תהיה דרישה יעסקו בפנימיות האדם, יהיו עסקים למען החברה והזולת. לשם אנחנו רוצים להגיע. אבל כדי להגיע לשם קודם כל נצטרך להסכים לקבל את השינוי, לגלות מחדש מה נדרש.
ולכן, מי שיזהה את המגמה מהר יותר יתאקלם בעולם החדש בצורה קלה יותר.
אז בואו נכיר במציאות החדשה ונצא יחד לדרך טובה יותר חדשה ומרגשת בדיוק כמו לידה, נצא מחושך לאור.