אדולף וריקרדו אייכמן – להסתלק מהרע

אדולף וריקרדו אייכמן – להסתלק מהרע

שמו של אדולף אייכמן נקשר עם "הבנאליות של הרוע". להגיד, באופן זה, כי גם הרוצחים הנוראים ביותר, אכלו ושתו, היו אבא ואמא והיו להם ילדים איתם יצאו לגן המשחקים אחר הצהריים. כזה היה אף סיפורו של אדולף אייכמן. הוא נישא לצ'כית יפיפיה בשם ורוניקה ליבל ממשפחה אמידה בדרום צ'כיה, חי והוליד עמה בנים ובד בבד שקד עם קצינים נוספים באס אס על תכנית הפתרון הסופי לבעיית היהודים ודאג להוציאה לפועל, עד לפרטים הקטנים. כאשר נתפס ונשפט טען להגנתו שאך מילא פקודות. 

כשקראתי את קורות חייו של אייכמן נחרדתי באמת מהבנאליות של הרוע. הרוע מסתתר ומצטלם יפה כל כך כאשר הוא מלובש בבגדים של נורמליות ושיגרה. 

ריקרדו אייכמן, פרופסור לארכיאולוגיה מצליח בברלין. בנו צעירו של אדולף אייכמן, גדל עד גיל חמש עם אביו ואמו בארגנטינה. לאחר הוצאתו להורג של אביו שב עם אמו ורוניקה לברלין. הוא מכנה את אביו "האיש של אמא" כנראה כדי לשמור על ריחוק. ריקרדו הוא אנטי נאצי מוצהר המכנה את תופעת הנאציזם ואת שנאת יהודים כ"מחלה". בנחישות ראויה לציון אפילו לחץ את ידו של איש המוסד אשר לכד את אדולף אייכמן והביאו למשפט בירושלים בסופו הוצא להורג בכלא רמלה ועפרו פוזר אי שם במי הים התיכון על מנת להכרית כל זכר. 

בסיפור הזה יש רעים וטובים, יש רוע המלובש בשגרה ויש שגרה של רוע אבל גם שגרה של טוב, צלילות ופיקחון. מחצית מהגנים בגופו של ריקרדו הם גנים שירש מאביו, אדולף, והוא נושא את שם משפחתו של אביו, אייכמן, אך רוחו שונה. 

אני זוכרת שיעור בנושא השואה בבית הספר. המורה שאלה את השאלה הידועה בדבר היתכנות של שואה נוספת, והשיבה שעלינו לדאוג, כי כל אחד מאיתנו מסוגל לרוע, שכן הרוע טבוע בנו. זוכרת עד כמה נחרדתי מהמחשבה הזו באותה פעם ראשונה. רק שנים של חיפוש החזירו אותי לתשובתה באופן קצת שונה. אכן, הרוע בתוכנו, הוא נחלת כולנו, ובסיפור האנושי הטעון הזה, כל אחד מאתנו משחק את התפקיד שלו, בהפעלה גמורה "מלמעלה". אם ניתן היה לשאול את אדולף אייכמן היום, בוודאי שהיה רוצה להתגלם בבנו, ריקרדו ולקנות בדרך כלשהי את הזכות שלא רק למלא פקודותיו של השטן. לכן, אם יש איזו תכלית לקיומנו כאן היא בודאי לדאוג שכך אמנם יהיה.