בין קבלה למיסטיקה

הוא היה ילד סקרן, חוקר, מתבונן על הכול ומנסה להבין איך הדברים פועלים. את רוב השאלות היה שומר לעצמו. ככה זה היה פעם, להורים לא היה זמן או סבלנות לענות לילד קטן, לרוב גם לא הייתה להם תשובה והם היו מביטים בו במבוכה רגעית בעודם שולחים אותו לחדר לשחק בשקט …

יש זמן לכל ועת לכל חפץ

משבר נפשי בדרך כלל מרחיק. לפחות בתחושה הסובייקטיבית שלנו, נכנסים לתוך מחילה, מאבדים קשר עם אנשים, לא חפצים בתקשורת איתם, אין יד מושטת. המצבים הקשים של הדיכאון יכולים לכן להיות מורכבים. לא שאין ידיים מושטות, אלא שאין מי שירגיש אותן. לכן חשוב לתת מענה למצוקות וחשוב גם להסביר ולהדריך בקשר …