משבר נפשי בדרך כלל מרחיק. לפחות בתחושה הסובייקטיבית שלנו, נכנסים לתוך מחילה, מאבדים קשר עם אנשים, לא חפצים בתקשורת איתם, אין יד מושטת. המצבים הקשים של הדיכאון יכולים לכן להיות מורכבים. לא שאין ידיים מושטות, אלא שאין מי שירגיש אותן. לכן חשוב לתת מענה למצוקות וחשוב גם להסביר ולהדריך בקשר לטיבעם של מצבי משבר כי אנחנו הרבה פעמים לא מצליחים להכיר בהם ולא יודעים למי לפנות ואיך לפעול.
הבנת מצבי משבר היא אתגר בכל תחום. בין ברפואה, בפסיכולוגיה ובכל תחומי הטיפול ורפואת הנפש. נראה שלכל מצב ולכל אדם יש מפתח שונה במקצת הפותח אותו למציאות אחרת, מעבר לדיכאון. הדיכאון מאופיין כמצב נפשי מתמשך ומחקרים מראים שהוא קשור בהפרת האיזון הביוכימי במוח. יחד עם זאת, אין ספק שהוא גם תופעה רוחנית.
הדיכאון מצמצם את הרצון. במקרים קלים ניכרים שינויים במצב הרוח והעדר חשק לפעילות, במקרים אחרים נעלמים ומתקהים רצונות לחברה, לאוכל, למין, ואיתם נעלם החשק להישגים, העניין בעבודה, במשפחה ובסביבה בכלל. הקיום נעצר. מעין מצב של עיוורון של הרצון. הרצון קיים אבל מאבד אברי תחושה וגוף לעשייה ודווקא מצב זה, עם כל מורכבותו, הוא מצב מעניין.
מחקרים שנערכו בעיוורים מראים כי דווקא הם, יחסית לבעלי לקות אחרת, שומרים בדרך כלל על שמחת חיים ורמה גבוהה של עניין ופעילות. בין היתר הודות לכך שהם מפתחים חושים אחרים. חושי השמיעה והמישוש של העיוורים הופכים מחודדים מאוד והם מצליחים להתמצא ולתפקד כנראה גם הודות לפיתוח אינטליגנציה ואינטואיציה, שאנחנו הרואים, לא נוכל לעמוד לחלוטין על טבען. הלקות בעיוורון מביאה אם כן לחיזוק ול"ראייה" באמצעות חושים אחרים, מוגברים, ואינטגרציה ייחודית ושונה של מידע.
במידה מסוימת גם הדיכאון הוא "לקות", זמנית, שיכולה, ואולי אף מפתחת בפועל, רגישות וצורת הסתכלות ותפיסה אלטרנטיבית. הנפש המדוכאת אינה רוצה יותר כפעם, אך אולי דווקא משום כך היא לומדת לפתח ערוצי קליטה ותובנות אחרות: אם אני לא רוצה יותר לאכול, לעבוד, לצאת ולהתרועע בחברה, אני מתחיל לרצות ואפילו להרגיש במקצת צורות אחרות של קיום, אולי עדינות יותר, פחות גשמיות, ובמילים אחרות, יותר רוחניות.
יש משהו ב"עיוורון הרצון של הדיכאון" הפותח לנו צוהר, ולו דקיק שבדקיקים, לתפיסת מציאות אחרת. הנה, "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" ( קהלת ג' א'), אפילו לדיכאון. שנהיה כולנו בריאים ושמחים ושנזכור, גם כשהשמיים הפנימיים מתקדרים, שיש תכלית לכל מצב ועת לכל חפץ: "עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד…עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם". לקריאה נוספת – http://delight.co.il