יום השנה לאבא

בד' באייר השנה, שנת תש"פ, מלאה שנה למותו של אבי. כל כך קרוב ליום ההולדת של המדינה, יום לפני. אבא היה עושה את הכל לפני. תמיד מכין מראש ולא משאיר חלל ואפילו קטן, ליד המקרה, שתבוא לשנות סדרי עולם. אבא נפטר במפתיע, עם כל כך הרבה מחלות רקע ניתוחים ותרופות, עד הרגע האחרון שלו התרוצץ בין הילדים, מתקן בידי אומן את כל הקלקולים, שהתגלעו בבתים של כולם. אבא היה מומחה לקלקולים! לא היה דבר בעולם שלא יכול היה לבנות או לתקן. אבא אהב לתקן ממש אהב עד כדי כך שהשאיר אצל כל אחד מהאנשים שאהב ושאהבו אותו כל מיני מזכרות קטנות, שרק אבא ושום אדם בעולם לא היה מסוגל לבנות.

אבי אהב מאוד גם את אמי עד כדי כך שקרא לה: "אמא שלי והילדה שלי, האמא של הילדים שלי, האישה האהובה שלי"! לא היה דבר שהיה עושה בלי אמי והיא מצידה הייתה שם תמיד כסלע היציב שלו, עד שנפטר ויצאה נשמתו במפתיע. אבא אהבה לקרוא מדי פעם בספרי קבלה לפני השינה. אבא ביקר בהרבה הלוויות ואזכרות בחייו. המון. חלק גדול מהאזכרות, למתים בבית הכנסת בו התפלל, הוא הכין בעצמו, על פי בקשת האבלים וקרובי המשפחה. תמיד הייתה רשימה על שולחן האוכל היפה, שבנה בחדר האוכל בביתו, אלו דברים יש להכין לאזכרה, ליום השנה או לשבעה. מידי יום, היה מתקשר לחברים, להודיע שביום זה וזה תיערך האזכרה לפלוני אלמוני ונא להגיע. ביום השנה של אבא לא ערכנו אזכרה לאוהביו הרבים ומוקירי זכרו של אבא. בד' באייר תש"פ, היה סגר, סגר שני. קומץ אנשים עלה לקבר לתפילה וחזר. אבא היה בוודאי שמח כי לא אהב אירועים גדולים, לא אהב שמחמיאים לו או שמרבים בשבחו. אדם צנוע ועניו היה אבא, איש עבודה פשוט. 

בזה המכתב, האזכרה שלי לאבא, שבשנת תש"פ, מלאה שנה למותו ולא נערכה לו אזכרה או ציון, או כיבוד. כבוד לאבא ביום השנה שלו, על שאהב את רעו יותר מאשר את עצמו, על שלא עשה לחברו את ששנוא עליו ועל שהתגבר על היצר הרע שלו, עד כדי כך שמעולם לא דיבר על עצמו או על יצירותיו המופלאות ומעולם לא חשב שמגיע לו משהו יותר מאשר לאחרים. יהא זכרך ברוך אבא!